מטרות חוק הסיעוד כ"גמלה בעין" ברורות. המחוקק ביקש בראש ובראשונה להבטיח כי הקצבה תמומש לצרכי רכישת שרותי סיעוד, תוך פיקוח ציבורי על איכות השרות. לנגד עיני המחוקק עמדה המטרה לאפשר לקשיש להמשיך את חייו בביתו ובקהילה אליה הוא רגיל, גישה המיטיבה עם הקשיש ומעניקה לו איכות חיים ותוחלת חיים ארוכה יותר. הטיפול הביתי המוענק לקשיש על ידי מטפלים מוכשרים ומוסמכים, והפיקוח המקצועי הצמוד שנלווה לו באמצעות עמותות וחברות סיעוד, אף מסייע למשפחות המטפלות בקשישים, כמו גם מונע מצבים של בדידות והזנחה או של ניצול על ידי בני משפחה.

אלו הם יתרונותיו הישירים של הטיפול המסור שניתן לקשישים מתוקף החוק, אך אין אלו מעלותיו היחידות. מאז החל לפעול, חוק הסיעוד מתפאר גם בהישגים אחרים, משמעותיים ובעלי חשיבות גבוהה הן לקשיש ולבני משפחתו והן למוסדות האמונים על הטיפול בו ולמדינת ישראל: קשיש המקבל טיפול ביתי באמצעות חוק הסיעוד מבקר פחות בקופות החולים, ונזקק לפחות אשפוזים בבתי חולים. במקביל, חובת נטל הטיפול מצד בני המשפחה פוחתת באופן טבעי, ועימה גם הצורך לנצל ימי חופשה ולהעדר ממקומות עבודתם למטרות טיפול בהורה הנזקק. יתרה מזאת, הטיפול היומיומי והפיקוח המקצועי הצמוד על ידי עובדים סוציאליים ואחים מוסמכים מתוקף חוק הסיעוד, מפחיתים את תחושת הבדידות וחוסר האונים ומפחיתים את הנטיות האובדניות שקיימות לא אחת עם הירידה בתפקוד וההתמודדות עם האובדנים בזקנה.

באופן זה, מבטיחה הגמלה בעין את המשך מגוריהם של הקשישים בקהילה, תוך:
    ✔ סיוע למשפחות המטפלות בהם
    ✔ הבטחה כי הקצבה תמומש לצרכי הטיפול באדם המבוגר
    ✔ הבטחת פיקוח ציבורי על איכות שרותי הסיעוד.
    ✔ מניעת מצבים של ניצול על ידי בני משפחה
    ✔ מניעת מצבים קשים של בדידות והזנחה ואף אפשרות ממשית להצלת חיים

 יחד עם זאת, נתקבלה לאחרונה בכנסת הוראת שעה המאפשרת לזכאי חוק הסיעוד, המעסיקים מטפל צמוד (12 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע) לקבל את גמלת הסיעוד בכסף ישירות לחשבון הבנק במקום בגמלה "בעין" כשירות הניתן על ידי עמותות וחברות המספקות את שירותי הסיעוד.

על המתלבטים בין שני סוגי הגמלה, מוטלת האחריות לקחת בחשבון את כלל הנתונים הכרוכים במעבר מגמלה בעין לגמלה בכסף:

1. מעמסה בירוקרטית ומשפטית על הזקן הסיעודי ובני המשפחה- המעסיק של המטפל הצמוד (עובד זר) יהפוך למעסיקו הבלעדי במעבר לגמלה כספית, ללא סיועם של נותני השירותים כפי שנעשה בגמלה בעין.
2. צפויה התייקרות במחיר העסקתו של העובד הזר למעסיקים עם גמלה כספית- היעדרם של נותני שירותי הסיעוד כגורם מרסן לעלויות ההעסקה בתחום העובדים הזרים תגרום לעליה במחיר ההעסקה של העובד הזר.
3. תוספת כספית מזערית- התוספת במעבר מגמלה בעין לגמלה בכסף היא יחסית מזערית, בהתחשב במכלול השרותים שנמנעים מהמטופל.
4. ביטול פטור מדמי הביטוח הלאומי- מעבר לגמלה כספית יבטל את הפטור מדמי הביטוח הלאומי הקיים, כאשר ישנם שני מעסיקים, והנ"ל יגרור עלויות נוספות והתעסקות בירוקרטית נוספת.
5. אובדן הסיוע והתמיכה המקצועית של נותני שירותי הסיעוד - הן במענה טלפוני זמין והן בביקורי בית מסודרים ועל פי הצורך לפיקוח ובקרה על איכות השירות. 
6. חוסר במענה זמין בנושאים סיעודיים מקצועיים - מקבלי גמלה כספית הזקוקים למענה מידי ידרשו לפנות לגורמי הרווחה בשלטון המקומי שממילא קורסים תחת הנטל הקיים וספק אם יהיו זמינים במידה הנדרשת.
7. מניעת אפשרות להחלפה מיידית של המטפל הזר במטפל ישראלי- כאשר המטפל הזר נעדר לתקופות קצרות וארוכות, נדרש למלא טפסים לחזרה לגמלת שירות ולהמתין לאישור על מנת לקבל מטפל ישראלי לתקופת ההחלפה.
8. תאגידי הייבוא של העובדים הזרים אינם מוסמכים לטפל בזקן הסיעודי- תאגידי הייבוא אחראים על הסדרת הרישיונות, השמתם, שלומם, ומצבם של העובדים הזרים בלבד, וכפופים למשרד הפנים ולא למשרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי.  

בולט 1

בולט 2

בולט 3

יש לשקול בכובד ראש מעבר לגמלה כספית והשלכותיה על איכות הטיפול וההתמודדות השוטפת של הזקן הזכאי לחוק הסיעוד ובני משפחתו עם העסקתו הבלעדית של המטפל הצמוד /זר.